השבוע קרה לי מה שקורה לי בסוף כל חופש, עם החזרה למסגרות כבר מעל עשור. יש לי צביטה קטנה של געגוע אליך וגם לרני. רגע של כאב מתוק ואיזה כיף לי שכל כך כיף לי להיות אמא.
איזה יצור קסם את אלי. וכמה שאנחנו אוהבים אותך.
הגעת לפני 12 שנים וקצת בלידה פלאית, עם הנשימה הראשונה במקום לבכות אמרת א-מא. פעמיים.. אמנם לא ג׳ינג׳ית אבל מלאת אישיות מהרגע הראשון. ומאז, תכלס, אנחנו רוב הזמן מתבוננים יחד בפליאה בקסם הזה שנקרא אלי.
את צועדת בדרכך מלמדת אותנו כל כך הרבה ופותחת כל פעם שער חדש גם עבורינו. שער ראשון מזוג חמוד ומבולבל עם כלבה לבנה הפכת אותנו למשפחה. שער משפחתון חברים, שער הפתוח הדמוקרטי, ואפילו את שערי ממלכת תאילנד…
אנחנו מאחלים לך שתמשיכי לשאול שאלות (כמו: אמא למה ציפורים לא אוהבות שמחבקים אותן? ואיך זה שבסיפור של חנוכה היוונים הם הרעים ובסיפור של אודיסאוס היוונים הם הטובים?),
לראות בעצמך את היכולות המופלאות ובבהירות את הרצונות שלך. מאחלים לך שתמשיכי להיות מדוייקת וקשובה.
יש לך כח עצום להניע-ליצור-לעשות – ברגע שאת בוחרת לכי קדימה פשוט לכי על זה.
תמשיכי להתאמץ ולהשיג, תמשיכי להנות מהעולם הגדול והרחב ולקבל ממנו מלא מלא מתנות.
תשמרי על המבט הנקי הזה שלך והלב הרחב והפתוח שלך, גם אם לא הכל מסתדר תסמכי עליו הוא חזק מאד.
אני מברכת אותך בשם כל השושלת שלך.
כל האימהות וכל האבות שנולדו וילדו והולידו ילדות וילדים שהפכו לאמהות ואבות עד אלינו לאבא ואלי, כולנו שלך.
אז תודה לאלי ותודה לאל וכמו שרני לימדה אותנו תודה לאלוהים ותודה לאלוהימה. (ותודה לאלו-אלי ותודה להלו-קיטי).